שינוי המשטר בישראל

זו אינה עצומה רגילה. בעצומה רגילה מנסים לגייס מספר חתימות רב ככל האפשר כדי שמישהו יפעל לביצוע התכלית שלה. לעומת זאת, "עצומה" זו לא תוגש לשום פוליטיקאי, אבל אם נצליח להגיע למספר גדול של חותמים, יש סיכוי גדול שיתגבש כוח פוליטי לביצוע הרעיון.

נקודת המוצא היא שהפוליטיקאים המכהנים כעת בישראל לא ישנו את שיטת המשטר הנוכחית מכיוון שהיא מקור הכוח שלהם והיא זאת המאפשרת את הישרדותם הפוליטית ואת רווחתם הכלכלית. רובם יסתייגו מכל שינוי שעלול לשמוט את הקרקע מתחת לכיסאם ויחששו לעתידם הפוליטי תחת כללי משחק חדשים.

למה לשנות?

כי למדינת ישראל יש פוטנציאל להיות בין המדינות העשירות בעולם למרות מצבנו הביטחוני הייחודי. שיטת המשטר בישראל היא המכשול העיקרי למיצוי פוטנציאל זה. כל רפורמה, בכל תחום שהוא, נדונה מראש לכישלון (או לפחות לכרסום מסרס) בגלל אינטרסים פוליטיים מנוגדים ובעלי עוצמה, שנובעים משיטת המשטר. העדר יכולת לבצע שינויים תורם לשחיתות שמלווה את מוסדות השלטון הארצי והמקומי מאז קום המדינה. ה"שיטה" היא שמזינה מאות אלפי "אוכלי חינם" בסקטור הציבורי וזה שנתמך מכספי מדינה – לאו דווקא בסקטור החרדי; היא שגורמת לבזבוז אדיר של כספי ציבור– כסף שמקורו במיסוי מעיק על רמת החיים שלנו. ה"שיטה" מקדמת לפוליטיקה כמעט רק אנשים שצמחו במנגנון המפלגתי או הצבאי, ושורדים בה בעיקר בעלי תכונות ואופי שרחוקים מהערצה. "השיטה" הקיימת מנתקת את האזרח מהשפעה כלשהי כבר למחרת יום הבחירות.

השינוי

אין שיטת משטר מושלמת כפי שאין פוליטיקאים מושלמים אך השינוי המוצע יאפשר גם לסוג שונה של אזרחים להגיע לעמדת השפעה. מטרת המהפך הדמוקרטי היא לאפשר לממשלה ולעומד בראשה קדנציה ארוכה ויציבה, ללא עיסוק קבוע במאבקי הישרדות פוליטיים. איום על קיומה של ממשלה יוכל להתגבש רק במקרה של קונצנזוס נרחב בעם – כאשר יהיה ברור לכול כי מחדלי הממשלה מחייבים בחירות חדשות.

מטרה חשובה לא פחות היא יצירת מנגנון לאיזון כוחם המוגזם של פוליטיקאים, לוביסטים ועסקנים בחקיקת חוקים בנושאי פנים, כלכלה וחברה. בדרך כלל השורה התחתונה של חוקים אלה היא העברת כסף מחלק אחד של האוכלוסייה לחלק האינטרסנטי, לקבוצה שהפוליטיקאי חפץ בהמשך תמיכתה. השינוי המוצע מחליש מאד את כוחו של הממסד הפוליטי בהתערבות כזאת בכלכלה ובחברה ומציע מבנה חלופי שמבוסס על הסכמה רחבה. השינוי המוצע מנותק מהשקפת עולם כלשהי לגבי תפקיד המדינה בכלכלה ובחברה. השינוי משקף מבנה אחר לפעילויות הנוכחיות של המדינה מבלי לשנות חוקים אחרים. ההנחה היא שלאחר שינוי שיטת המשטר יהיה קל יותר ליישם שינויים מבניים שרוב הציבור משוכנע בנחיצותם, וכך אינטרסים קבוצתיים צרים וקבוצות לחץ מסורתיות ייחלשו בצורה משמעותית.

שיטת המשטר

1. משטר נשיאותי מלא שבו הנשיא נבחר לקדנציה של 6 שנים. הנשיא ממנה את שרי הממשלה ויכול גם לפטרם. הנשיא נבחר בבחירות אישיות ישירות. אפשר להדיח נשיא ברוב מיוחס מאוד של חברי הכנסת, או ברוב מיוחס פחות במשאל עם. ראה הרחבה בנושא.

2. מספר שרי הממשלה יהיה קבוע מראש בחוק (אין "שרים ללא תיק"). רוב משרדי הממשלה יבוטלו ויהפכו לאגפים במשרד-על. לדוגמה: משרד הכלכלה יכיל את אגף האוצר, אגף התעשייה והמסחר, אגף המדע והטכנולוגיה, אגף התקשורת, אגף התיירות ואגף החקלאות .משרד הפנים יכיל את אגף המשטרה, אגף החינוך, אגף הבריאות, אגף הסביבה, אגף הרווחה, אגף הדתות, אגף העלייה והקליטה ואגף הבינוי והתשתיות. בממשלה יהיו 5 שרים בלבד: שר הכלכלה, שר הביטחון, שר החוץ, שר הפנים ושר המשפטים. ראה הרחבה בנושא.

3. הכנסת תורכב מ-70 חברים. מחציתם ייבחרו בבחירות ארציות-יחסיות (כמו היום), ומחציתם בבחירות אישיות ארציות. אזרח יוכל להציג מועמדות אישית לכנסת בכפוף לתנאי סף שייקבעו. אזרח יצביע בבחירות לכנסת בשני פתקים: האחד עבור המפלגה שבחר, והפתק השני עבור נציג אישי בו יבחר. תפקידה העיקרי של הכנסת יהיה חקיקה וביקורת על הרשות המבצעת באמצעות ועדות חקירה בכל נושא על פי נוהל שייקבע. ראה הרחבה בנושא.

4. משאל עם: המוסד הדמוקרטי העליון במדינה יהיה משאל העם. משאל עם יוכל להדיח נשיא, לפזר כנסת, לבטל חוקים קיימים או חוקים חדשים שהכנסת קיבלה. משאל עם יוכל לאשר חוק שלא דרך הכנסת. הנשיא יוכל ליזום משאל עם, וכך גם הכנסת ברוב רגיל. כל קבוצת אזרחים תוכל ליזום משאל עם בכל חוק ובכל נושא כלכלי וחברתי לאחר שאחוז מסוים של אזרחים במדינה יחתמו על עצומה שדורשת משאל עם בנושא מסוים. ראה הרחבה בנושא.

                                                      =======================

השינוי הזה אינו שינוי אידיאולוגי אלא שינוי טכני בלבד. אין פה שינוי בשיטה הכלכלית והחברתית הקיימת, ואין פה שינוי בתפיסות המסורתיות של שמאל-ימין. שיטת המשטר החדשה תמנע את מאבקי ההישרדות הקואליציוניים המתישים שמלווים תמיד את הקדנציה הקצרה של ממשלה בישראל. 22 חודשים בממוצע מכהנת ממשלה כיום בישראל, וכולם חולפים בחתירה מתמדת תחת הקואליציה, בתשלומי שוחד פוליטי וכלכלי, בסחטנות פוליטית בוטה כתנאי לאישור תקציב המדינה ובמאבק נגד חתרנות פנימית (אם נחסיר מ-22 החודשים את חודשי ההתארגנות הראשונים ואת חודשי הגסיסה האחרונים טרם התפרקות הקואליציה – נקבל משך כהונה נטו של פחות משנה וחצי).

הקדנציה הארוכה תאפשר לנשיא ליישם את המצע שלפיו נבחר. הוא לא יוכל להתכחש למצע בגלל "כורח קואליציוני", העלויות היקרות של עשרות השרים, סגניהם ולשכותיהם יצטמצמו מאוד. נשיא יוכל לראות את פרי החלטותיו, או לחילופין את פרי הבאושים של מחדליו, כבר במהלך הקדנציה הארוכה שלו. זאת בניגוד למצב הקיים בו תוצאות המעשים והמחדלים ניכרות רק במהלך כהונתה של ממשלה עתידית אחרת. כך יצטרך נשיא לשקול גם השלכות לטווח ארוך יותר של מעשיו ולא יסתפק כמו כיום ב"הישגים" פופולרים לטווח הקצר.

הנזק הכלכלי שגורמת השיטה הפוליטית הקיימת הוא אדיר, בשיטה החדשה לא יהיה צורך להרעיף טובות הנאה על שותפי הקואליציה, ולא יהיה צורך להזרים מיליארדי שקלים אל תומכי הקואליציה ואל קבוצות לחץ שהפוליטיקאים מחויבים להם. מיליארדי שקלים ייחסכו לתקציב המדינה, תתאפשר הקטנה משמעותית של מִסים, צמצום מעגל הנהנים מכספי תקציב המדינה, והגדלת מספר המועסקים בעבודה אמיתית. זו תהיה ממשלה מצומצמת עם ביורוקרטיה מינימאלית.

מנגנון משאל העם יאפשר יוזמות חקיקה ישירות, שלא דרך "סחר הסוסים" המקובל בכנסת. יוזמת חקיקה שתאושר במשאל עם היא חוק שזכה להסכמה רחבה, בניגוד להליך החקיקה הנוכחי בו הרוב המתקבל בכנסת תלוי ב"דילים" בין עסקנים בעלי עניין. כוחם של הפוליטיקאים יצטמצם דרסטית. משאל עם יוכל לבטל חוקים שהתקבלו בגלל קבוצות לחץ אינטרסנטיות, לוביסטים יתקשו להפעיל את שיטת המקל והגזר על חברי כנסת באופן אישי כמו שהם עושים היום, וגם השפעתם של בעלי הון על הצמרת הפוליטית תקטן – ללוביסט או לבעל הון יהיה קשה להשפיע על תוצאות משאל עם. קל יותר לסחוט כסף מתקציב המדינה כאשר שלושה חברי כנסת "סוגרים דיל" במסדרון מאשר לשכנע מיליוני מצביעים במשאל עם בנחיצות ההוצאה.

כל הגורמים האלה יתרמו להעלאת רמת החיים בישראל, לאיכותם, ולצמצום השחיתות במדינה.

משאל עם הוא חבר מושבעים ענק. נשיא, ייתכן שיודח הרבה לפני שבית משפט יפסוק או לפני שהפרקליטות תחליט אם להגיש כתב אישום.

טכנולוגיית התקשורת המודרנית, יחד עם אמצעי זיהוי ביומטריים (או אחרים), יוכלו בעתיד הקרוב לאפשר קבלת תוצאות הצבעה במשאל עם בתוך מספר שעות מתחילת ההצבעה. אין ספק שמשאל עם בנושא שנידון בהרחבה בכל אמצעי המדיה יהיה משקף הרבה יותר מאשר התייחסותם של חברי כנסת כיום לנושא כלשהו. מה עוד שדיון ציבורי פתוח יהיה משוחרר ממערכת הלחצים האישיים שאפשר להפעיל על חברי כנסת. השלכות הדמוקרטיה הישירה יהיו מעבר למנגנון של משאל העם עצמו, הכנסת תתמקד פחות בחקיקה, ותפעל יותר כגוף שחושף ומבקר את הממשלה באמצעות ועדות חקירה בכל תחום.

השיטה המוצעת היא למעשה שילוב של שיטת משאלי העם בשוויץ, עם קדנציה ארוכה מעט מזו של נשיא צרפתי, ועם שיטת הנשיאות האמריקאית.

יישום

המסלול קשה אך לא בלתי אפשרי. צבירת הכוח הפוליטי למען השינוי תיעשה בשלבים הדרגתיים:

עצומה– החתמת מספר גדול של אזרחים על עצומה לשינוי שיטת המשטר על פי המתווה המוצע. עיקר ההחתמה תהיה באמצעות האינטרנט. העצומה לא נועדה להגשה לרשות ממשלתית כלשהי, אלא רק לצבירת הזדהות ולבדיקת ההיענות לרעיון.

מפלגה– אם יחתמו מספר משמעותי של חותמים, תצמח ללא ספק מפלגה שתחרוט על דגלה משימה אחת בלבד: שינוי שיטת המשטר במתווה המוצע לעיל.

פעילות בכנסת – נציגי המפלגה שייבחרו לכנסת יצביעו נגד כל הצעת חוק בנושאי פנים, חברה וכלכלה ויתמכו בכל הצעת אי-אמון בממשלה. בנושאי חוץ וביטחון יצביע כל ח"כ על פי דעותיו האישיות. המפלגה לא תצטרף כמובן לשום קואליציה, וחבריה לא יכהנו בשום תפקיד ממשלתי. המטרה האחת תהיה הקדמת בחירות וצבירת כוח פרלמנטארי נוסף כדי להביא את השינוי הנקודתי.

תהליך החקיקה לשינוי המשטר – עם קבלת חוק יסוד המשטר הדמוקרטי החדש, תתפזר הכנסת, יוכרזו בחירות ראשונות במשטר החדש. המפלגה תתפרק – ייעודה הושלם.

מסכימים לרעיון? הצטרפו לתומכים!

Powered by KRT, Israel
בניית אתרים | עיצוב אתרים | קידום אתרים